תהיי אמיתית, תהיי טבעית.

אלו המילים שאמא שלי ז"ל הייתה אומרת לי בהזדמנויות שונות.. כשדיברנו על החיים, על האמהות, על העבודה, המשפחה, החברות… תהיי אמתית- אל תזייפי, אל תנסי למצוא חן או להרשים, בוודאי שלא תשקרי. אל תסונוורי. תהיי טבעית- תני לצחוק שלך להתגלגל, תהיי מי שאת, גם אם זה שונה מכל מה שמסביב. אל תתאמצי, יש לך את זה בטבעי… יש במילים הללו אמונה מאוד גדולה- שבאמת ובאופן הכי טבעי שלי, יש בי הרבה אור, ומה שאני צריכה לעשות זה לתת לו להקרין החוצה. אמונה בי, ואמונה בבורא עולם שרואה את המהות, בלי קליפות, ולכן לא צריך 'ללבוש' מלבושים שונים על הנפש. להפך- להוריד מה שמפריע. המילים הללו מתנגנות בי כל הזמן, צצות ועולות. כי זה הדבר הכי קל והכי נכון,  אבל גם קשה. אני חושבת שזה ה'דיוק' שעליו אנחנו לומדים ב'חשיבה הכרתית'- המקום הזה שבו אנחנו במהות, לא מפריזים ולא מחסירים, לא אוחזים בעומס, לא מנסים לשאת חן, גם לא בעיני עצמנו, שמחים בחלקנו ובמי שאנחנו.