לתת לעצמי רגש לקיום

זו יכולת מתפתחת, לא נולדים איתה.

לכן- אני לא דורשת מעצמי שעכשיו אתן לעצמי את כל הרגש הדרוש לקיומי.

כי אני צריכה לפתח את זה, ללמוד לעשות זאת.

איך?

ברגע שיש לי קושי- לעצור לפני שאני מנסה לקבל רגש מבחוץ ולנסות להעניק אותו לעצמי.

אני עצובה, חרדה, חסרת ביטחון, כועסת על עצמי…

לעצור רגע ולהתאמן בלהעניק לעצמי את הרגש ממהות שאני צריכה ורוצה.

להעניק לעצמי אהבה,

שמחה במקום שלי,

לחזק אמונה בעצמי,

בכוחות שבי.

 

גם אם אני לא חווה ומרגישה את זה כרגע,

במהות שלי יש את כל הדרוש לקיומי.

 

זה בסדר שאני לא מצליחה מיד לגמרי, ועדיין פונה למוכר- לקבל מבחוץ אהבה, הערכה, ביטחון,

אני מקבלת עצמי כמפרה

ובמקום הזה ממשיכה להעניק לעצמי, לקבל ולאהוב את עצמי.

 

ותמיד תמיד זוכרת-

ה' מאמין בי, ה' אוהב אותי.

ממנו תמיד רצוי ומותר לבקש חום ואהבה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *