אני חופשי- משמע אני קיים (לחג החירות)

החופש הראשוני שלנו הוא 'חופש מ-' בד"כ מלחצים ואילוצים חיצוניים- החל ממשטר טוטליטרי וכלה בחובה שלי לבשל ארוחת צהריים לילדים שלא מאפשרת לי לנוח . ככל שיש לי פחות מהם אני יותר חופשית לעשות מה שאני רוצה.

אקרא לו חופש מעשי

רמה גבוהה יותר של חירות  היא פנימית לגמרי- כלומר אין לה שום תלות בגורם חיצוני.

היא מתבטאת בשני אופנים:

ב'יכולת להרגיש כרצוני'- יכולת לא להזדקק לגורמים חיצוניים שיסייעו לי להרגיש טוב- ככל שאני מרגישה יותר טוב בלי להזדקק לחיזוק מבחוץ, כך רמת החירות שלי עולה.

וביכולת לחשוב לבדי את המחשבות שאני סבורה שהן נכונות. 'חירות מחשבתית'. גם כשכולם כולל אני מאתמול, חושבים אחרת.

שתי היכולות הללו חיוניות לכל אדם. וככל  שאהיה עומדת על מקומי- יציבה, נותנת לעצמי רגש לקיום ולא פועלת בניגוד אלי, אחוש יותר שמחה בעזרת ה'.

מי שלא יודע כיצד לשמור על השדה האישי שלו מלחצים חיצוניים, כמו מי שמנסה לקבל אישור וקבלה מבחוץ.  מוצא את עצמו בתסכול תמידי- מכיוון שהוא פועל נגד עצמו במאמץ שלא נגמר להרגיש טוב, שייך, בטוח, אהוב. הדבר משול למילוי דלי עם חור. אתה ממלא וממלא ולא מתמלא.

הנפש שלנו בנויה כך שהשמחה כמו גם האהבה העצמית, נוצרים ב'יצור עצמי'. וככל שאני מנסה לייבא אותם מבחוץ, המעיין הפנימי שלי נפגע.

לכן, הצעד הראשון לחיזוק המעיין הפנימי שלי, הוא לחזק את האמונה שאני יכולה לבחור אחרת. שיש לי את החירות לשנות, להשתנות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *